<h1>סמ"ג עשין סימנים רכ"ז—רכ"ט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שנינו בתחילת מסכת חגיגה הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררים החגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו, מירושלם להר הבית. ות"ר (ד' א') זכורך להוציא את הנשים שלא נלמד ראייה ראייה מהקהל לחייבם. ומאחר שהנשים פטורין הוא הדין לעבדים (שם). ותניא (ב' א' ותו') ר' יוחנן בן דהבאי אומר יראה יראה כדרך שבא ליראות מן האדון ראייה שלמה כך בא לראות בית שכינתו בראייה שלמה פרט לסומא באחד מעיניו שפטור מן הראייה. ותניא (ג' א' ע"ש) למען ישמעו להוציא חרש אפילו באחת מאזניו שאינו שומע שמיעה גמורה, ולמען ילמדו להוציא מי שאינו מדבר שכל המצווה ללמוד מצווה ללמד (ע"פ רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א ע"ש בלח"מ). ות"ר (ד' א') רגלים פרט לבעלי קבין ד"א רגלים פרט לחגר, ואמר רבי תנחום (ג' א') אפילו ברגלו אחת, ולסומא ולחולה ולזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו, לאתויי מאי אמר רבא להביא את המעונגים דכתיב (ישעיה א' י"ב) כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי (ד', א'). תניא (ד' ב') הערל והטמא פטורין מן הראייה, בשלמא טמא כתיב ובאתם שמה והבאתם שמה כל שאינו בביאה אינו בהבאה אלא ערל מנלן הא מני רבי עקיבא היא דמרבי ערל כטמא דתניא ר' עקיבא אומר איש איש לרבות הערל. אומרים בית הלל במשנה שכל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית אביו חייב להעלותו כדי לחנכו במצות (רמב"ם שם ה"ג).
<h2>דף ו:</h2>
גרסינן בפרק ראשון דמסכת חגיגה תניא רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצות עשה נצטוו ישראל בעלייתם לרגל ראייה חגיגה ושמחה, הראייה כולה לגבוה מה שאין כן בחגיגה ושמחה, וחגיגה ישנה לפני דיבור מתן תורה מה שאין כן בראייה ושמחה ועולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד היתה, והשמחה נוהגת באנשים ובנשים מה שאין כן בראייה וחגיגה. שלשה מצות אלו הם כתובים בסוף פרשת ראה (דברים ט"ז י"ד—י"ז) ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, שבעת ימים תחוג לה' א-להיך במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' א-להיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח, שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' א-להיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה' ריקם, איש כמתנת ידו כברכת ה' א-להיך אשר נתן לך. השמחה האמורה כאן ושמחת בחגך הוא שיקריב ברגל שלמי שמחה מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' א-להיך (עי' רמב"ם חגיגה פ"א ה"א), וכן בעצרת כתוב (דברים ט"ז י"א) ושמחת אבל לא בפסח אבל מדכתיב (שמות כ"ג י"ד) שלש רגלים תחוג לי בשנה למדנו מצות חגיגה בחג המצות ומדכתיב ושמחת בחגך יש ללמוד שבכל מקום שיש חגיגה יש שמחה (ע"פ יראים סי' תכ"ז).
<h2>דף ז.</h2>
שנינו במסכת פאה (פ"א מ"א) אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים והראיון, היא הראייה. ופירש רבי אושעיא בריבי בפ"ק דחגיגה שהראיון אין לה שיעור לא למעלה ולא למטה, וכן החגיגה אין לה שיעור מן התורה אבל חכמים נתנו בה שיעור כמו ששנינו שם (ב' א') שבית הלל אומרים שלא יפחות בראייה פחות ממעה כסף ולא בחגיגה פחות משני כסף, אבל לשלמי שמחה לא נתנו שום שיעור (ע"פ רמב"ם חגיגה פ"א ה"ג). עוד שנינו שם (ח' ב') מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין מביא שלמים מרובים ועולות מועטות, אוכלין מועטין ונכסים מרובין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין, וזה וזה מועט על זה נאמר מעה כסף שתי כסף, זה וזה מרובה על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' א-להיך אשר נתן לך.
מסקינן בפ"ק דחגיגה לרבי יוחנן כי מי שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא עולה בידו בכל עת שיכנס שזה שנ' ולא יראו פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל בלבד שהוא יום ראשון או תשלומי ראשון, ואם הביא בכל עת שיבא מקבלין ממנו ומקריבין אותם לשם עולת ראייה שהראייה אין לה שיעור (לשון רמב"ם חגיגה פ"ב ה"ו).
<h2>דף ח.</h2>
ת"ר ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו יוצאין ישראל ידי שלמי שמחה בנדרים ונדבות ומעשר בהמה והכהנים בחטאת ואשם ובכור וחזה ושוק יכול אף בעופות ובמנחות ת"ל ושמחת יצאו אלו שאין בהן בשר המשמח (ע"פ לשון רמב"ם חגיגה פ"ב ה"י).
<h2>דף ט.</h2>
עוד שנינו שם מי שלא חגג ביום טוב הראשון של חג חוגג [את] כל הרגל ויום טוב האחרון, עבר הרגל ולא חגג אינו חייב באחריותו ועל זה נאמר (קהלת א' ט"ו) מעוות לא יוכל לתקון וגו'. ותניא בגמרא וחגתם אתו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה אם כן למה נאמר שבעה לתשלומין, ומניין שאם לא חגג י"ט הראשון של חג שחוגג את כל הרגל וי"ט האחרון של חג ת"ל בחדש השביעי תחוגו אותו יכול יהא חוגג והולך כל החדש כולו ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו. ובפרק שני דחגיגה (י"ז א') גרסינן א"ר אלעזר אמר ר' אושעיא מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה ת"ל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה, ומקיש חג הסוכות לחג המצות מה חג המצות טעון לינה שנאמר (דברים ט"ז ז') ופנית בבקר והלכת לאהליך אף חג הסוכות טעון לינה.
<h2>דף י:</h2>
החגיגה האמורה בתורה הוא שיקריב שלמים מן הבהמה בי"ט הראשון של חג, והראייה היא שיראה בעזרה בי"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה (ע"פ רמב"ם חגיגה פ"א ה"א ע"ש ובכס"מ ולח"מ). אמר ליה רב פפא לאביי בפ"ק דחגיגה ממאי דהאי וחגותם זבחא הוא ודילמא חוג חגא קאמר רחמנא, ומסיק אתיא מדבר מדבר כתיב הכא (שמות ה' א') ויחגו לי במדבר וכתיב התם (עמוס ה' כ"ה) הזבחים והמנחה הגשתם לי במדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים, ועל זה אומר שם כי החגיגות הרי הם כהררין התלויין בשערה דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן, כי העיקר הוא הקבלה מתורה שבעל פה (ע"פ יראים סי' תכ"ו).
<h2>דף יז.</h2>
עולת הראייה ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה לפי שאין להם זמן קבוע כקרבנות ציבור שאם אינו חוגג היום חוגג למחר, אבל דוחין [את] יום טוב (רמב"ם חגיגה פ"א ה"ח) כמו ששנינו בפרק שני דחגיגה (י"ז א') בית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן, ובעולת ראייה ושלמי חגיגה מדבר שהרי אין מקריבין נדרים ונדבות ביום טוב (ביצה י"ט א'). מותר להקריב נדרים ונדבות בחולו של מועד שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם מכלל שקרבין ברגל, ודרשינן בפרק שני דתמורה (י"ד ב') לעולותיכם להביא עולת יולדת ועולת מצורע ולמנחותיכם להביא מנחת חוטא ומנחת קנאות ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר הכל קרבין [במועד ואין קרבין] בי"ט (ע"פ רמב"ם שם ה"י ע"ש).
